ערעור אזרחי מס' 650/75

מדינת ישראל

 נגד

  1. רפאל נאי

  2. רשם החברות

 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים [8.6.75]

לפני השופטים ברנזון, ויתקון, י' כהן

פסק-דין

 השופט י' כהן: חברה אריך נאי בע"מ (להלן - החברה) התפרקה מרצון והיא חוסלה לפי הודעת רשם החברות ביום 10.8.72. ביום 4.8.74 הגישה המדינה בקשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי סעיף 236 לפקודת החברות, כי החיסול יבוטל על-מנת לאפשר לנציב מס הכנסה להורות לפקיד השומה בהתאם לסעיף 77 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) לראות את רווחי החברה כמפולגים ולשום את בעלי המניות של החברה בגין רווחים אלה. בתצהיר שצורף לבקשה נאמר, כי היו בידי החברה לפני פירוקה רווחים בסך 1,044,000 ל"י שלא פולגו וכי תוצאת אי-פילוג הרווחים היא הימנעות ממס או הפחתת מס בידי בעלי המניות. מי שהיה המפרק של החברה (המשיב הראשון בערעור שבפנינו, להלן - המשיב) התנגד לבקשה ובית-המשפט המחוזי דחה אותה מהטעם שהמדינה השהתה את הגשת הבקשה יתר-על-המידה. על החלטה זו מערערת המדינה בפנינו.

 2.   בסעיף 236 (1) לפקודת החברות נאמר:

 "חברה שחוסלה, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשה שנעשתה לשם כך מאת מפרק החברה או מאת כל אדם אחר הנראה לבית-המשפט כמעוניין בדבר, לתת צו בכל עת שהיא, ותוך שתי שנים מתאריך החיסול, ובאותם התנאים שימצא לראוי, שבו יכריז על חסול החברה כבטל, ואחרי כן אפשר לנקוט באותם ההליכים שאפשר היה לנקוט בהם אילו לא חוסלה החברה."

 המשיב טען בבית-המשפט המחוזי וחזר על טענה זו בפנינו, שלפי לשונו של סעיף 236 הנ"ל מוסמך בית-המשפט לבטל את חיסולה של החברה רק אם הצו לביטול החיסול ניתן תוך שנתיים מיום החיסול. על-כן, מכיון שהבקשה של המדינה הוגשה ששה ימים בלבד לפני תום השנתיים מיום חיסול החברה והגיעה לבירור כעבור התקופה של שנתיים, לא היה בית-המשפט מוסמך לבטל את החיסול. טענה זו נדחתה על-ידי בית- המשפט המחוזי, ולדעתי הוא צדק בכך.

 סעיף 236 (1) הנ"ל זהה בניסוחו עם סעיף 294 לחוק החברות האנגלי משנת 1929, ועם סעיף 352 (1) לחוק החברות האנגלי משנת 1948. לשם פירוש ההוראה הנ"ל יש להיזקק לנוסח האנגלי של סעיף 236 (1) הנ"ל, שבו נאמר ביחס למועד הקובע לגבי השימוש בסמכות:

THE COURT MAY, AT ANY TIME WITHIN TWO YEARS OF THE ....."

DATE OF THE DISSOLUTION, ON AN APPLICATION BEING MADE FOR THE

PURPOSE BY THE LIQUIDATOR OF THE COMPANY OR BY ANY OTHER PERSON WHO

"......APPEARS TO THE COURT TO BE SO INTERESTED, MAKE AN ORDER

 בפסק-הדין בענין, [RE SCAD, LTD. (1941) ]1 נפסק, לגבי פירוש סעיף 294 שבחוק החברות האנגלי משנת 1929, שאמנם מבחינה מילולית אפשר לפרש את הסעיף שהצו צריך להינתן תוך שנתיים, אולם פירוש כזה יביא לתוצאה בלתי-נכונה. אומר

 השופט UTHWATT באותו פסק-הדין:

 "נראה לי, שאם קוראים את הסעיף על הרקע שבו מההכרח בית- המשפט פועל והתחשב עם העובדה שלאף אחד מבעלי-הדין אין פיקוח על התאריך שבו בית-המשפט נותן את הצו, הרי יש להחליט שתקופת השנתיים שעליה מדובר היא התקופה שבין תאריך חיסול החברה ובין התאריך שבו הוגשה הבקשה לפי סעיף 294."

 פירוש זה של הוראת פקודת החברות נראה לי כנכון ומתאים לכוונת המחוקק, ויש להעדיף אותו על הפירוש המילולי-הדווקני שבו דוגל בא-כוח המשיב.

 3. טענה נוספת בפי בא-כוח המשיב, שגם היא הועלתה בבית-המשפט המחוזי ונדחתה על-ידי השופט המלומד, והיא - שהמדינה איננה בבחינת "מעוניינת", לצרכי הסעיף 16;2 הנ"ל, מכיון שלא נתמלאו במקרה דנא התנאים שנקבעו בסעיף 77 לפקודת מס הכנסה לשם הפעלת סמכותו של נציב מס הכנסה לפי אותו סעיף. בסעיף 77 (א) נאמר:

 "ראה הנציב כי חברת מעטים לא חילקה בתור דיבידנדים לבעלי מניותיה, עד תום שנים-עשר חודש לאחר שנת מס פלונית (להלן - התקופה האמורה) את רווחיה שהם טעוני מס לאותה שנת מס או חלק מהם, וכי יש בידה לחלק רווחיה או חלק מהם בלי להזיק לקיומו ולפיתוחו של עסקה, וכי תוצאת אי-החלוקה היא הימנעות ממס או הפחתת מס - רשאי הוא, תוך שלוש שנים לאחר תום התקופה האמורה, ולאחר התייעצות בועדה שיש עליה הוראה להלן. ולאחר שניתנה לחברה הזדמנות סבירה להשמיע דבריה, ליתן הוראה לפקיד השומה לנהוג באותם רווחים שלא חולקו כאילו חולקו בתור דיבידנדים." לטענת בא-כוח המשיב חייבת היתה המדינה, כדי לזכות בבקשה לביטול החיסול להמציא לבית-המשפט המחוזי תצהיר של נציב מס הכנסה, שהוא השתכנע שהתמלאו כל התנאים הנחוצים לשם פילוג הרווחים, ותצהיר כזה לא היה בפני בית-המשפט המחוזי. לדעתי גם בענין זה צדק בית-המשפט המחוזי. בענין זה נאמר בהחלטה כדלהלן:

 "לי נראה כי התנאים להטלת מס הכנסה על רווחים מפולגים לפי הוראת הנציב, אינם צריכים להתמלא לפני שהחברה חוזרת לפנקס החברות. זהו ענין לנציג לפעול בו, אם וכאשר החברה תחזור לחיים ולפנקס החברות. די בשלב זה שהמדינה, עבור נציב מס הכנסה, היא צד המעוניין לעשות את הדברים הללו לפי הסעיף 77 לפקודת מס הכנסה, כלומר, היא אומרת לעשות את הדברים האלה בידי נציב מס הכנסה. אין הציב יכול לעשות את הצעדים לפי הסעיף 77 כל עוד החברה מחוסלת ואיננה חוזרת לפנקס החברות."

אני מסכים לדברים אלה של השופט המלומד. הביטוי "כל אדם אחר הנראה לבית- המשפט כמעוניין" פורש בכמה פסקי-דין אנגליים, שניתנו בקשר לסעיף המקביל בחוק החברות האנגלי, על דרך ההרחבה ולא על דרך הצמצום. כך לדוגמה בפסק-הדין

 [IN RE WOOD AND MARTIN, (1911) ]2 החליט בית-המשפט, שאדם אשר לא נבחר כדין למפרק החברה, אלא פעל למעשה כמפרק שלה, הוא בבחינת אדם אשר נראה לבית- המשפט כמעוניין לצרכי סעיף 352 (1) לחוק החברות האנגלי משנת 1948. הנימוק שניתן לכך היה, כי לאותו אדם יכול להיות ענין לתבוע שכר ראוי עבור עבודתו בפירוק החברה והוא גם עלול להיות נתבע לאחריות על-ידי המדינה על פעולתו שלא כדין בנכסי החברה, וזה על-אף ששתי אפשרויות אלה נראו כרחוקות למדי. נאמר

 באותו פסקי-דין על-ידי השופט MEGARRY )בע' 297):

 "אף-על-פי-כן נראה לי, שיהיה זה במידה מסויימת בלתי-מציאותי להגיד שלמבקש זה אין כל ענין בעל אופי קניני או כספי בהחזרת החברה לחיים. המצב הוא קת בלתי-רגיל, אולם נראה לי שהאפשרות שתוגש תביעה על-ידי המבקש והאפשרות שתביעה תוגש נגדו, כשהן מצטרפות ביחד, מוציאות אותו מסוג האנשים שאינם יכולים באופן סביר להיחשב כבעלי ענין קניני או כספי מסוג זה. אני סבור שאין צורך להראות שהענין הוא כזה, שהוא עומד באופן איתן או שיש לו סיכוי גדול להצליח; אני סבור שהענין הוא מספיק לצרכי סעיף 352, בתנאי שהוא איננו קלוש מאד (IT IS NOT MERELY SHADOWY)".

 במקרה דנא הוגש לבית-המשפט תצהיר, שלא נסתר בלל, שהיו בידי החברה רווחים בלתי-מחולקים בסכום של למעלה ממיליון לירות, שתוצאת אי-פילוג הרווחים היא הימנעות ממס או הפחתת מס בידי בעלי מניות החברה, וכי הבקשה מוגשת כדי לאפשר לנציב לפעול לפי סעיף 77 לפקודת מס הכנסה. היה בכך די, כדי לבסס את הקביעה שהמדינה היא בבחינת "מי שנראה לבית-המשפט כמעוניין", לצרכי הגשת בקשה לביטול החיסול.

 4. נותר לי לדון בטענת המשיב, שנתקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי, היינו כי יש לדחות את הבקשה בגלל שיהוי. את החלטתו לדחות את הבקשה נימק השופט המלומד כדלהלן:

"במקרה שלפני, לא זו בלבד שחלפו שנתיים תמימות פחות 6 ימים, ולשלטונות מס הכנסה    היתה ידיעה כבר אז. אומר לי בא-כוח המשיב כי הכספים שנתקבלו בפירוק החברה, נמסרו לחברים השונים ואלה עשו בהם דברים שונים. ואין זה ראוי או הוגן, או אפילו מעשי, להטיל עתה מס הכנסה על כך. זאת ועוד: הטלת מס הכנסה בשל רווחים שצריך היה לפלג אותם הינו דבר נדיר אצלנו, ואיננו מסוג הטלת המסים הרגיל והשכיח. הטלת מס לפי סעיף 77 טעון פרוצידורה רבה ומסועפת, ככתוב בסעיף 77 ובהלכה הפסוקה אשר סביב סעיף זה.

 נראים לי טעמים אלה של בא-כוח המשיב. אין כאן ענין של התחמקות ממס, או של עיסקה מלאכותית, אלא של פירוק מרצון כזכותם של חברים בחברה. הודעה על כך נמסרה לפקיד השומה בסמוך מאד לחיסול. המתנה של כמעט שנתיים היא שעשתה את שלה, במובן זה שהזמן פעל כנגד שלטונות המס. ואינני רואה צידוק מספיק להחיות את החברה על-מנת לאפשר לנציב מס הכנסה לפתוח בהליכים הארוכים הסבוכים והנדירים להטיל מס על-פי פילוג רווחים." השופט המלומד הזכיר את פסק-הדין בענין RE SPOTTISWOODE, DIXON AND HUNTING [LTD. (1912) ]3. באותו מקרה נטענה טענה, שהמבקשים השהו את בקשתם לביטול החיסול יתר-על-המידה, אולם בית-המשפט קבע, שלא היה שיהוי כזה שיש בכוחו לבטל את זכות המבקשים. מדברי השופט NEVILLE באותו פסק-דין נראה, שלדעתו יכול להיות מקרה שבו בית-המשפט ידחה בקשה לביטול החיסול, אף אם הוגשה תוך הזמן הקבוע בחוק, אם לפי הנסיבות יהיה זה בלתי-צודק להשתמש בהוראות אותו סעיף. טענת המערערת היא, כי משהוגשה הבקשה תוך תקופת שנתיים, הקבועה בסעיף 236 הנ"ל, ומשהוכחו כל התנאים למתן הצו לפי אותו סעיף אין בית-המשפט רשאי לדחות את הבקשה, אלא מחובתו לצוות על ביטול החיסול. עוד טוענת המערערת, כי על-כל- פנים לא הוכח שבמקרה דנא יהיה משום אי-צדק בכך אם החיסול יבוטל. אין אני מוכן לקבל את טענת המערערת בחלקה הראשון, אך היא נראית לי מבוססת בחלקה השני. לפי לשון סעיף 236 השימוש בסמכות לבטל את החיסול הוא בשיקול-דעתו של בית-המשפט. נאמר באותו סעיף כי בית-המשפט "רשאי" לתת את הצו ואין אני סבור שזהו אחד המקרים המיוחדים, שבו יש לפרש את הביטוי "רשאי" כמטיל חובה על בית-המשפט להפעיל את סמכותו. על-כן, גם אם נתמלאו כל התנאים הנקובים באותו הסעיף, עדיין על בית-המשפט לשקול, אם לפי נסיבות הענין יש לתת את הצו המבוקש, ובית-המשפט ידחה את הבקשה אם יתברר לו שביטול החיסול יביא לידי תוצאות בלתי-צודקות. בשיקוליו אלה רשאי בית-המשפט, בין היתר, להביא בחשבון את העובדה שהמבקש השהה את בקשתו יתר-על-המידה. ברם, מי שטוען שהתוצאה של ביטול החיסול תהיה בלתי-צודקת וכי מטעם זה אין לתת את הצו; עליו להוכיח את הנסיבות המתאימות, ובהעדר כל הוכחה כזו העובדה שהמבקש הגיש את בקשתו באיחור, אך עדיין תוך תקופת השנתיים הקבועה בחוק, איננה משמשת נימוק מספיק לדחיית הבקשה. במקרה דנא לא מצאתי בתצהיר התשובה של המשיב, שהוגש לבית-המשפט המחוזי, כל טענה, כי קיימות נסיבות, אשר בגללן יהיה זה בלתי-צודק שבית-המשפט ישתמש בסמכותו לבטל את החיסול ואין באותו תצהיר כל פירוט של נסיבות כאלה. ראיות אחרות, פרט לתצהירים של המבקשת ושל המשיב, לא היו בפני בית-המשפט המחוזי, על- כן לא היתה כל ראיה, שעליה ניתן היה להשתית את המסקנה של השופט המלומד כי "אין זה ראוי או הוגן או אפילו מעשי" להטיל עתה מס הכנסה על הרווחים שלא חולקו. נימוקו של השופט המלומד, שהטלת מס הכנסה בשל רווחים שצריך היה לפלג הוא דבר נדיר אצלנו, אין בו כדי למנוע שימוש בסמכות לפי סעיף 77 במקרה מתאים ואין בכך כל סיבה לדחיית הבקשה.

 5. מן הראוי להבהיר שבאי-כוח בעלי-הדין יצאו בטענותיהם מתוך הנחה, שנציב מס הכנסה אינו רשאי להפעיל את סמכותו לפילוג הרווחים לגבי חברה שחוסלה ועל-כן מההכרח לבטל את החיסול לשם כך ולהחזירה לפנקס החברות. לאור עמדה זו של באי- כוח הצדדים לא נחווה כל דעה בשאלה, אם אין כל אפשרות להשתמש בסמכות הנ"ל אחרי שהחברה חוסלה, אף אם החיסול לא בוטל.

 6.   יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית-המשפט המחוזי, להכריז על חיסול החברה כבטל ולהחזיר אותה לפנקס החברות.